נקודה מהזוהר לפרשת ואתחנן

הביטוי שאומר הקב"ה למשה כאשר הוא מתפלל להיכנס לארץ, הוא "רב לך". הביטוי הזה מעט לא מובן, למה הקב"ה לא אומר "די להתפלל" או "מספיק", או משהו דומה? למה הכוונה ב"רב לך"? רש"י מביא שני פירושים למילה הייחודית הזו, הראשון הוא ש"רב" הוא מלשון רב ותלמיד (שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר) והשני הוא מלשון "רב טוב הצפון לך...". יש לך המון טוב שמחכה לך.

הזוהר הקדוש מתייחס גם הוא לקושי שבביטוי "רב לך" ומביא הסבר מעט מפתיע- (לשון הזוהר אחרי תרגום) "אמר רבי חייא, א"ל הקב"ה למשה, משה רב לך שהתחברת בשכינה, מכאן והלאה אל תוסף. רבי יצחק אמר, מספיק לך שזריחת השמש היתה דרכך, אל תוסף, שהרי הגיע זמן הירח והירח לא יכול להאיר עד שתשקע השמש...אתה, השמש, צריך להאיר ללבנה". על פי דברי הזוהר הביטוי "רב" הוא די מקביל ל"מספיק"... על פי רבי חייא משה רבינו הגיע למדרגה כזו בעולם הזה, שמכאן והלאה זה "רב", זה מספיק. הכניסה לארץ כבר לא נחוצה לו. אחרי ההתחברות לשכינה אין צורך להוסיף... לעומת זאת לפי דברי רבי יצחק הרב נוגע לאחרים, מכאן והלאה הגיע זמנו ומקומו של יהושע, הגיע זמנו של הירח וחייבים שהשמש תשקע כדי שהירח יאיר. זה די מדהים, אבל נראה שעל פי דברי רבי חייא בזוהר הקב"ה די אומר למשה "מיצית", אין כבר מדרגות להמשיך בהן.

גם לפי דברי רבי יצחק פרישתו של משה איננה רק בגלל ה"גזירה" שלא להיכנס אלא היא חלק מהמהלך ההכרחי- הגיע זמנו של הירח מכאן והלאה... והירח הרי לא יוכל להאיר אילולא תשקע השמש. השמש איננה שוקעת בגלל או בשביל עצמה, אלא כדי להמשיך את המהלך הטבעי שמעביר את האור לירח.